חברה עם ארכיטקטורת בית ממותג מציגה את המוצרים ו/או השירותים שלה תחת מותג-על יחיד (הנקרא גם מותג אם, מותג הורה או מותג מטרייה). להצעות של החברה אין זהויות נפרדות.במקום זאת, הן מבוססות על ותורמות לחוזקו של מותג-העל. סוג ארכיטקטורת מותג זה ידוע גם בשמות אחרים, כולל ארכיטקטורת מותג מונוליתית או מאוחדת, וכן אסטרטגיית מותג אחד, מונו-מותג או מותג יחיד.

ניתן לסווג בתים ממותגים לשני תתי סוגים: אלה שמשתמשים רק במותג-העל כדי לתקשר את המוצרים ו/או השירותים שלהם מבלי ליצור שמות מוצרים ייחודיים (“גישה ממוקדת מותג-על”) ואלה שמשתמשים בשמות מוצרים מובחנים מבלי לתת להם זהויות נפרדות שיכשירו אותם כתתי-מותגים (“מותג-על עם שמות מוצרים”).

דוגמה לחברה המיישמת את הגישה הממוקדת במותג-על, שבה רוב המוצרים והשירותים משווקים תחת מותג-על יחיד, היא HSBC. בעוד שיש כמה חריגים שבהם למוצרים יש שמות משלהם (כמו HSBC Kinetic או HSBC Premier), רובם פועלים תחת שמות קטגוריה מוכרים (למשל, חשבון סטודנט, חשבון ילדים או הלוואת רכב). חברות אחרות המשתמשות בעיקר בתת-סוג זה של ארכיטקטורת מותג כוללות את Wells Fargo, Gucci , Netflix ו-Zoom.
כשמדובר בחברות הפועלות לפי גישת “מותג-על עם שמות מוצרים”, Apple היא דוגמה מובהקת. אימוץ מודל ארכיטקטורת הבית הממותג של Apple היה מכריע להצלחתה, ואפשר לחברה לבנות מותג חזק אחד עם מערך של נכסי מותג מובחנים .כל המוצרים והשירותים של Apple – דוגמאות כוללות את MacBook, iPad או Apple Pay – קשורים באופן מהותי למותג המטרייה של Apple. לכל אחד מהם יש תפקיד משני למותג-העל והוא ממוצב כגרסת מוצר ולא כתת-מותג. משמעות הדבר היא שאין להם זהויות מותג משלהם, אלא הם משתמשים בזהות מותג-העל של Apple. כתוצאה מכך, הם אינם מתחרים עם המותג העיקרי על תשומת הלב. מותגים אחרים המשתמשים בגישה זו כוללים את Patagonia, IKEA, Guinness ו-Cisco.

ארכיטקטורת בית ממותג היא השימושית ביותר כאשר חברה מכוונת לקהל יעד דומה עם מוצרים שונים ומטרתה לבנות אסוציאציות עקביות בכל ההצעות שלה.
בית ממותג צריך להיות ברירת המחדל עבור רוב החברות, מכיוון שזו האפשרות המשתלמת ביותר מבחינת עלות. בניית מודעות למותג אחד היא הרבה יותר זולה מניהול מותגים מרובים.
מסיבה זו, ארגונים רבים מקרבים את ההצעות שלהם למותג-העל. לדוגמה, Google שינתה את שמם של מוצרים מסוימים והפסיקה אחרים כדי להגביר את הבולטות של המותג העיקרי (למשל, מעבר מ-Picasa ל-Google Photos, ושינוי השם של Google AdWords ל-Google Ads). באופן דומה, Microsoft שינתה את שם המותג של מוצר Office שלה ל-Microsoft 365 ו FedEx בחנה מחדש את אסטרטגיית תתי-המותגים שלה ועברה לבית ממותג. קוקה-קולה הציגה את אסטרטגיית “המותג האחד”, שהפכה למעשה תתי-מותגים כמו Diet Coke ו-Coca-Cola Zero Sugar לגרסאות של המותג העיקרי לאחר שנים של שיווק המשקאות שלה באופן עצמאי.
עם זאת, יש לאמץ בית ממותג רק כאשר סיכון המוניטין הקשור למוצרים שונים הוא נמוך, מכיוון שמעידה אחת יכולה להשפיע על החברה כולה.

בית של מותגים הוא כמעט ההפך מבית ממותג. זוהי גישת ארכיטקטורת מותג שבה חברה מנהלת פורטפוליו של מותגים נפרדים, כל אחד עם זהות ואסטרטגיית שיווק משלו. בניגוד לבית ממותג, שבו המוצרים מאוחדים תחת מותג-על יחיד, בית של מותגים מאפשר לכל מוצר לעמוד בפני עצמו, לעתים קרובות כשהצרכן אינו מודע לכל קשר לחברת האם. אסטרטגיה זו מאפשרת לחברות לכוון לשווקים מגוונים מבלי לדלל את המסר של המותג הבודד. סוג ארכיטקטורת מותג זה ידוע גם כאסטרטגיית מותגים מרובים או מותגים עצמאיים.

על פי ספקטרום יחסי המותג של אאקר, ישנם שני תתי-סוגים בתוך ארכיטקטורת בית של מותגים: “עקבות הצללים” ו”לא מחובר”. בגישת “עקבות הצללים”, הקשר של חברת האם למותג מבוסס אך לא מוצג באופן בולט, מה שמאפשר למותג לנצל בשקט את המוניטין של ההורה, בעיקר בקרב בעלי עניין כמו משקיעים. תת-הסוג ה”לא מחובר” שומר על הפרדה מוחלטת בין חברת האם למותג, מבטיח שאין קשר נראה לעין ומאפשר עצמאות מותג מלאה. עם זאת, אין זה אומר שלקוחות סקרנים יותר לא יכולים לגלות את הקשר.

שתי דוגמאות בולטות שמצוטטות לעתים קרובות כדי להמחיש את ארכיטקטורת בית של מותגים הן Procter & Gamble ו-Unilever. הפורטפוליו של Procter & Gamble משתרע על מגוון רחב של מוצרים, מטיפוח עור ושיער ועד לחומרי ניקוי לכלים ואבקות כביסה. מותגים כמו Ariel, Always, Old Spice, Gillette ו-Pantene כולם נמצאים תחת המטרייה של P&G . גם Unilever הדוגמה האחרת שמוזכרת לעתים קרובות, מתהדרת בפורטפוליו מגוון אף יותר, המכסה מותגי טיפוח ביתי ואישי וכן מזון ומשקאות כמו Lynx (Axe), Dove, Knorr, Lipton, Magnum, Marmite ו-Ben & Jerry’s כולם חלק מהשמות הרבים בבית המותגים של Unilever. שתי החברות מדגימות את תת-הסוג של “עקבות הצללים” בארכיטקטורת בית של מותגים. דוגמה נוספת לגישה זו היא חברת קוקה-קולה, שמאמצת בעדינות חלק מהמותגים שלה, כמו Fanta, Sprite ו-Dasani.
לעומת זאת, הניהול של קבוצת פולקסווגן את המותגים שאינם פולקסווגן הוא דוגמה לתת-הסוג ה”לא מחובר”. מותגים כמו Porsche, Audi, SEAT ו-Škoda פועלים באופן עצמאי, ללא אישור נראה לעין מקבוצת פולקסווגן,

מעניין לציין שחברת קוקה-קולה מיישמת גישה זו עבור חלק מהמותגים האחרים שלה, כמו Innocent ו-Costa Coffee.

גישת בית של מותגים מומלצת כאשר ארגון מכוון לקהלים שונים בתוך אותה קטגוריית מוצרים, כמו למשל הצעת שלושה מותגי שמפו לשלוש קבוצות יעד נבדלות. אסטרטגיה זו מאפשרת לחברה לבנות הצעות ערך וקשרים ייחודיים לכל מוצר, ללא קשר אם מדובר בשמפו שווה לכל כיס, אפשרות ביניים המטפלת בבעיה ספציפית כמו קשקשים, או שמפו איכותי ברמת סלון יוקרתי. בית של מותגים הוא גם יתרון כאשר יש סיכון מוניטין גבוה הקשור למוצרים מסוימים, מכיוון שהוא מונע השפעה על מותגים אחרים בפורטפוליו. עם זאת, חשוב לציין שארכיטקטורת מותג זו דורשת תקציב שיווק משמעותי כדי לבנות באופן יעיל מודעות לכל מותג בודד. חברות רבות מתקשות עם גישה זו, משווקות מוצרים שונים תחת שמות שונים עם הצלחה מוגבלת בשל תקציבי שיווק לא מספקים.