מדובר במסעדה וטרקלין קוקטיילים ברחוב כריסטי שב־Lower East Side במנהטן. Pinky Swear נפתח מוקדם יותר השנה כקונספט מסקרן , זה נראה כמו לאונג’ קוקטיילים יוקרתי למדי, אבל הוא לוקח את עיצוב הפנים לכיוון של עבודות אמנות של החיים. ההודעה לעיתונות של המקום מפרטת כי ניתן למצוא בו הכל – מטלפונים ציבוריים שמופעלים באמצעות אסימונים וחושפים את סודות החיים תוך שליטה על התאורה ומיצגי הסאונד, ועד פסלי שיש עתיקים שלוחשים את סודותיהם, ואפילו מד חניה ניו־יורקי שמשלם לך על הזמן שלך.

יש כאן הרבה התרחשויות, נכון? אבל עיצוב מותג חכם מבין שהתפקיד שלו הוא לא לשקף או להגביר את ה”עומס”, אלא לרמוז עליו בעדינות, להשאיר מקום מפתיע ומשמח שיחכה במרחב הפיזי עצמו. זה מיתוג שמושך אותך פנימה מבלי לחשוף ספוילרים. כפי שמנסחת זאת The Working Assembly:

“Pinky Swear מקבל אליו את כולם כמרחב מפגש שמאתגר ציפיות ומענג את החושים… כל פינה חיה בסיפורים שממתינים להתגלות.”

The Working Assembly קיבלה משימה ליצור זהות מותג מגובשת שמגלמת את ה”אישיות השובבה והקפריזית” של המקום, ועבדה על אסטרטגיית המותג הכוללת של Pinky Swear; זהות חזותית ומילולית; יישומי המותג וחומרי התקשורת הנלווים.

הזהות מבוססת על ייעוד המותג: “Escape in your community” (בריחה בתוך הקהילה שלך), תוך מיקוד ברעיון ש־Pinky Swear הוא מקום שבו אפשר להרחיב את התודעה, להכיר אנשים חדשים, ולשחק באופן חופשי ומשוחרר.

הצוות של The Working Assembly יצר שפה ויזואלית שמצליחה לשלב בין קסם ילדותי לבין תחכום למבוגרים. המונוגרמה (PS) נבנתה כך שתשדר קריצה שובבה אך גם אלגנטיות. הגרפיקה בתנועה (motion graphics) מוסיפה רובד דינמי – אנימציות צבעוניות, זורמות, שמתכתבות עם האנרגיה הבלתי צפויה של החלל הפיזי.

בתפריטים ובחומרים המודפסים ניכרת הקפדה על טיפוגרפיה ייחודית, עם משחק בין פונטים סריפיים קלאסיים לבין כתיבה ידנית שמכניסה טון אישי וחמים. פלטת הצבעים רחבה ובלתי צפויה – נעה בין צבעי ניאון חיים לבין גוונים רכים יותר – כדי לשקף את המעברים בין דרמה והפתעה לבין אינטימיות ונינוחות.

גם ברשתות החברתיות Pinky Swear מקפיד לשמור על אותו איזון: הפוסטים מתובלים בהומור, מסתורין ומסרים שמזמינים את הקהל “לגלות בעצמו”. המותג לא מגלה את כל הקלפים, אלא יוצר סקרנות – מה שתורם לחוויית המקום כמעין מסע גילוי.

האסטרטגיה המיתוגית כולה נבנתה סביב החוויה הרב־חושית של Pinky Swear. כל פרט – מהמילים ועד הגרפיקה – מכוון ליצור תחושה של משחקיות חסרת עכבות, כזו שמזמינה את האורחים להיכנס לעולם אחר, מנותק מהשגרה העירונית של מנהטן.

כפי שמסבירים ב־The Working Assembly:
“המטרה שלנו הייתה לבנות מותג שהוא לא רק זיהוי חזותי, אלא חוויה מלאה – מותג שמצליח להכניס אנשים לעולם של Pinky Swear עוד לפני שהם פותחים את דלת המקום.”
בסופו של דבר, Pinky Swear אינו רק לאונג’ קוקטיילים – אלא מרחב חווייתי ואמנותי שבו המיתוג משחק תפקיד מרכזי: הוא מתווה את הטון, בונה ציפייה, ומכין את הקרקע לדרמה שמחכה לאורחים בפנים.”

לסיכום: המיתוג של Pinky Swear, כפי שעוצב על ידי The Working Assembly, מוכיח כיצד עיצוב מותג יכול ללכת יד ביד עם יצירת חוויה – לא כעוד לוגו או צבע, אלא כסיפור שלם שמושך, מפתיע ומשחרר.