העבודה שלך היא כל הזמן לאסוף מידע חדש כדי לעדכן את המודל שלך על העולם. המידע הנכון לרוב סותר את המידע הקל והזמין ביותר.תחשבו על מידע כמו חיצים, והאמת כמו לוח קליעה למטרה. לרובנו יש אשכול מידע – חיצים שננעצים קרוב זה לזה. זה נראה כאילו זה נכון כי יש הרבה מהם.אבל בעולם שמשתנה כל כך מהר (והוא לא הולך להאט בחיינו), רוב הסיכויים שהמטרה כבר זזה, והחיצים כולם בכלל רחוקים ממנה.
הם אולי מדויקים יחסית זה לזה, אבל הם לא נכונים. העבודה שלכם היא לנסות, לבדוק, ללכת הצידה ולשבור כיוונים – כדי למצוא מידע חדש, מדויק יותר, שמתקרב למטרה האמיתית.הדבר היחיד שאנחנו יודעים בוודאות הוא שדיוק (precision) כבר לא מבטיח נכונות (accuracy).

אל תיפלו לכלכלת השליליות. כמעט כל מי שמוכר מידע היום מתומרץ להציג שלילי – כך עובדות האלגוריתמים, המנויים לעיתונים, ההון החברתי. כולנו מוכרים מידע בדרך כזו או אחרת, וכולנו פועלים בכלכלה שמשלמת יותר על שליליות.אל תיפלו למומחים וחושבים שתמיד אומרים את המובן מאליו והשלילי, גם אם זה גורם לכם להרגיש צודקים. ההרגשה הזו היא פרס ניחומים – היא נותנת תחושה שאתה רואה את העתיד, כשבעצם היא מסתירה אותו ממך.
יש הרבה סיבות לכעס או דאגה, אבל אסור לתת להן להפוך אתכם לפסימיים. פסימיות היא מלכודת מחשבתית שמסתירה תוצאות חיוביות אפשריות, ובעיקר – גורמת לך לחשוב שאין לך שליטה. התחושה שאין לך שליטה הופכת אותך לאסטרטג גרוע – בעוד אחרים מתעשרים.כדי להיות אסטרטג שבונה משהו טוב, אתה חייב גם בהירות וגם תחושת שליטה. שמור על הפרספקטיבה שלך בכל מחיר.

אתם צריכים לחדד את המחשבה שלכם, לעבוד קשה לנקות את ההטיות, לשלוט בתגובות מול חוסר ודאות, לשים את האגו בצד, לחוות אמפתיה אמיתית, ולהימנע מתבניות עצלניות.
שוחחתי עם עשרות מומחים מתחומים שונים – משפטנים, חוקרי התנהגות, אמנים ומנטליסטים – וכולם חוזרים לאותה מסקנה: אנחנו מבזבזים המון זמן בחיפוש אחרי “ספר ההוראות הנכון” או “השיטה המושלמת”. אבל שום כלי חיצוני לא יעשה את העבודה במקומכם. העבודה האמיתית היא שלכם.
תראו את עצמכם בבירור, תבינו את הדפוסים שלכם, ותדעו לזהות מתי הפחד מנהל אתכם. תלמדו מתי לסמוך על האינסטינקטים ומתי לאתגר אותם.המסגרות שיש לנו הן כלים לניווט, לא התשובה עצמה. התשובה כבר קיימת – אבל תוכלו לראות אותה רק כשהמחשבה שלכם צלולה

כל פסיכוגרפיה עושה את הפשרות שנראות לה כהטובות ביותר לחיים שלה.
• דור ה־Z שמתבגר לאט → פשרה בין משאבים לשאיפות.
• קהילת בוק־טוק → פשרה בין מבני כוח לאוטונומיה אישית.
• מגורים בקהילה לגיל השלישי → פשרה בין עצמאות לקשר אנושי.
הפשרה מגלה את הרצונות והמניעים האמיתיים של האדם.

הסיבה שאסטרטגים אוהבים את מה שהם עושים היא שהעבודה מאפשרת להם להשתנות כל הזמן – להתפתח מעבר לאמונות המוגבלות של עצמם.
עבודה עם מותג יופי גרמה לי לשמוח על ההזדקנות. מיתוג חברת טכנולוגיית בנייה גרמה לי להתגאות באתוס העבודה האמריקאי. עבודה עם קהל של מותג בגדי פלאס־סייז גרמה לי להעריך חלקים בעצמי שבעבר ניסיתי למחוק.
אני כבר לא אותו אדם שהייתי לפני חצי שנה, ובעוד חצי שנה שוב אהיה מישהו אחר.
“תנו לעבודה לשנות אתכם” הוא הערך הראשון של החברה שלנו. זה דורש פגיעות וצניעות, אבל כשזה קורה – אתם מתקרבים לאסטרטגיה אמיתית.
אם אתם לא משתנים – אתם לא באמת עושים את העבודה.